"התחלתי את דרכי בעולם המדעים עוד בכיתה ח' בנבחרת ישראל הצעירה במדעים. שם נחשפתי לכל תחומי המדעים, עם דגש רב על כימיה. בכיתה ט' הצטרפתי לקבוצת העתודה של הנבחרת הבוגרת ובכיתה י' לקבוצה התחרותית.

האמת, ההצטרפות לקבוצה התחרותית תפסה אותי לא מוכן. עומס החומר, הרמה הגבוהה והלמידה יחד עם זוכי אולימפיאדות דרשו ממני השקעה רבה ובכל זאת לא הגעתי להישגים רבים באותה שנה.
יחד עם זאת, הסקרנות, העניין והרדיפה אחר ידע שמאפיינת את כל חבריי הנבחרות הניעו אותי להמשיך ללמוד ולהתמיד, ובכיתה י"א זכיתי במקום השני בתחרות הכימיאדה וחשוב מכך – נבחרתי לייצג את המדינה באולימפיאדת מנדלייב הבינלאומית בכימיה שהתקיימה באותה שנה באסטנה, קזחסטן. מצד אחד זו שמחה גדולה, והרגשה שכל ההשקעה לאורך שנים משתלמת ומצד שני כובד האחריות להמשיך ללמוד ולייצג את המדינה בכבוד. כמובן שההכנה למשלחת כללה למידה עוד יותר אינטנסיבית במסגרת המחנות ועבודה רבה בבית. יחד עם זאת, לא זכיתי במדליה באותה שנה. כן, האכזבה הייתה קשה, אבל לא פחות מזה – מדרבנת. הסקתי מסקנות ויחד עם הצוות הקשוב של הנבחרת קיבלתי את העזרה שהייתי צריך והשיפור היה מהיר. כמובן שגם לאורך השנה הזו המשכתי ללמוד ולעבוד קשה לקראת אולימפיאדת מנדלייב שהתקיימה בשנג'ן, סין. החוויה של להשתתף באולימפיאדה היא ממש רכבת הרים רגשית – מכישלון במבחן הראשון, להצלחה חסרת תקדים במבחן השני ועד לתגלית שהציונים ב-2 המבחנים היו זהים. באותה אולימפיאדה זכיתי במדליית כסף, ואין יותר מאושר ממני – אבל כשאני מסתכל אחורה על התקופה שלי בנבחרת, אני חושב על המחנות, על הפעילויות החברתיות ועל המשחקים בערבים. אני חושב על החברים שחלקם כבר עזבו שנה שעברה, ואנחנו עדיין שומרים על קשר. אני חושב על פיתוח החשיבה וההבנה הכימית שלא יורדת מתואר ראשון ובתחומים מסוימים מתחרה גם עם תואר שני. מה שקיבלתי מהנבחרת הוא הרבה מעבר למדליה באולימפיאדה.